הבלוג שלי

במשך זמן רב לא רציתי לצפות בעונה האחרונה של "שבאבניקים". בתוך המציאות המדממת של מלחמת חרבות ברזל, לא ממש התחשק

מה הייתם עושים אם הייתם מגיעים להרצאה של חברה קרובה שמשתפת בטלטלה אישית? תומכים, נכון? חשים אמפתיה? מזילים דמעה? ובכן,

אחרי שנים שהתרחקתי מסיינפלד (כי אני חייבת עלילה שהולכת לאנשהו), נשברתי. ופתאום קלטתי את זה: ג'ורג' קוסטנזה הוא לא סתם

קבלו את ג'ורג'ינה, גיבורת הספר "רק אל תשכח אותי" (מאת וארי מקפרליין)– מלצרית וברמנית בת שלושים עם בלונדיני מנופח, מעיל

יש את האמרה הזאת "אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים", ובעיניי זה נכון מאוד. יש רגע ב'חברים' שבו רוס

לפעמים אני חושבת שאני לא באמת יכולה ליהנות מספר אם אני לא מוצאת בו משהו שמרגיש כמוני, שמעורר בי הזדהות

מי זוכר את הפרק ב"מפץ הגדול" עם ראג'ש, שבו הוא משתכר כדי להתמודד בהצלחה עם פגישה רומנטית שהוריו אירגנו לו?

אני פשוט אוהבת את הספרים של ליאן מוריארטי. היא מעזה לגעת במגוון רחב של נושאים, כולל כאלה שפחות מדוברים; היא

אני כל כך אוהבת רומנים רומנטיים. מעבר למובן מאליו (רומנטיקה וסוף טוב) אני מוצאת בהם עיסוק עמוק בעולם הפנימי של

מי שעוד לא ראה את הסדרה "חומץ תפוחים": א. רוצו לראות. ב. תתרחקו מהפוסט הזה כי הוא מלא ספוילרים.  טוב,