הבלוג שלי

אחד הדברים שהכי עניינו אותי בלימודי התואר שלי לספרות, היה המושג "המחבר המובלע" למי שלא בילה שעות בניתוח טקסטים באקדמיה,

אל "ארבע העונות" הגעתי רק בגלל סטיב קארל, אחד השחקנים האהובים עליי (אם כי נראה שהוא תמיד משחק בדיוק את

אז אחרי שהיללתי ושיבחתי שני קומיקאים גברים, אני שמחה להעלות לבמה (המטאפורית) את עדי חבשוש מהסדרה "בקרוב אצלי". מעבר לזה

אם בגאונים קומיים כדוגמת ג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג' קוסטנזה) עסקינן ('כשחרדה חברתית פגשה את סיינפלד') אני חייבת להוסיף לרשימה גם את

מה הייתם עושים אם הייתם מגיעים להרצאה של חברה קרובה שמשתפת בטלטלה אישית? תומכים, נכון? חשים אמפתיה? מזילים דמעה? ובכן,

אחרי שנים שהתרחקתי מסיינפלד (כי אני חייבת עלילה שהולכת לאנשהו), נשברתי. ופתאום קלטתי את זה: ג'ורג' קוסטנזה הוא לא סתם

קבלו את ג'ורג'ינה, גיבורת הספר "רק אל תשכח אותי" (מאת וארי מקפרליין)– מלצרית וברמנית בת שלושים עם בלונדיני מנופח, מעיל

יש את האמרה הזאת "אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים", ובעיניי זה נכון מאוד. יש רגע ב'חברים' שבו רוס

לפעמים אני חושבת שאני לא באמת יכולה ליהנות מספר אם אני לא מוצאת בו משהו שמרגיש כמוני, שמעורר בי הזדהות

מי זוכר את הפרק ב"מפץ הגדול" עם ראג'ש, שבו הוא משתכר כדי להתמודד בהצלחה עם פגישה רומנטית שהוריו אירגנו לו?