הבלוג שלי

אז בפוסט הקודם סיפרתי לכם שחיפשתי קבוצה לאנשים עם חרדה חברתית. בשיחה עם הרכזת של אחת הקבוצות, נשאלתי שאלה שגרמה

בתקופה האחרונה, לפני שתמר נרדמת- אולי מאז המלחמה, אולי קצת לפני- הוספתי טקס קטן לערב שלנו. התחלתי להמציא לה סיפורים

הרעיון לקשר בין נוירוטיות לחרדה חברתית ישב לי בראש כבר מאז שכתבתי על ג'ורג' קוסטנזה מ"סיינפלד" בתור דוגמה קלאסית. הוא

כשמערכת של מצוות פוגשת חרדה בשנים האחרונות מצאתי את עצמי בוחנת לא פעם את המקום שלי בתוך העולם הדתי. הרגשתי

כולנו מחפשים את התגמול היומי שלנו – אם זה בסוף אימון, או בזכות הישג כלשהו. כשניסיתי להבין איך בדיוק המוח

האם הרגשתם פעם תחושת חוסר אונים ביחס לדברים שאמורים להיות טריוויאליים לעשייה והתחושה הייתה שאתם פשוט לא יכולים? שכבר ניסיתם

מכירים את זה שאתם תמיד אומרים "כן" לאחרים, גם כשאתם לא באמת רוצים? שאתם מוותרים על מה שאתם רוצים, רק

אחד הדברים המדהימים בחשיפת החרדה החברתית שלי, הוא השיתופים שהתחלתי לקבל מאנשים אחרים. לאחרונה, שיתפה אותי מישהי בחוויה שלה עם

כשעוצמת הרגשות עולה אל מעבר ליכולת לווסת את עצמנו רגשית, היכולת לחשיבה רציונלית נפגעת. אומנם זו לא תופעה שנפוצה רק