הבלוג שלי

ראש השנה מתקרב, ויחד איתו מגיע הזמן המסורתי של חשבון נפש. תקופה שבה אנחנו מתבוננים פנימה ושואלים את עצמנו: איפה

יש את הרגעים האלה שבהם המחשבות בראש תופסות פיקוד ומריצות מסלולים אוטומטיים שחוזרים על עצמם. אתם מכירים את זה בטח

"אני צריכה שתהיי איתי בהסברים," אמרה לי המאמנת אתמול בסטודיו. זה היה אימון תחנות כזה, שבו בכל כמה דקות עוברים

אם אני חוזרת אחורה, ההיכרות הראשונה שלי עם ה-NLP הייתה כבר לפני שמונה שנים. הסתובבתי בחנות ספרים (כי איפה עוד

לא מזמן חיפשתי קבוצה. רציתי למצוא מרחב לאנשים שמתמודדים עם חרדה חברתית, מקום שבו לא צריך להסביר למה הלב דופק

בתקופה האחרונה, לפני שתמר נרדמת- אולי מאז המלחמה, אולי קצת לפני- הוספתי טקס קטן לערב שלנו. התחלתי להמציא לה סיפורים

כשמערכת של מצוות פוגשת חרדה בשנים האחרונות מצאתי את עצמי בוחנת לא פעם את המקום שלי בתוך העולם הדתי. הרגשתי

לחפש עבודה זה סיוט לכולם, אבל עבורי זה כמו ללכת לאורכו של מסלול מכשולים ארוך ומפותל, שבסופו ניצבת דלת מאיימת.

"בפעם הבאה אני אברח," היא אמרה לי. זה היה יום אחרי שתמר הייתה נסערת כי מישהו הרביץ לה. חיכיתי שהאמוציות

כשמדברים על חרדה חברתית, הנטייה היא להתרכז בפחד מכישלון, מביקורת או דחייה. לרוב מתארים אנשים שמעדיפים להימנע מאינטראקציות חברתיות מתוך