הבלוג שלי

יש את הרגעים האלה שבהם המחשבות בראש תופסות פיקוד ומריצות מסלולים אוטומטיים שחוזרים על עצמם. אתם מכירים את זה בטח

שמעתי לא מזמן אמירה שחוזרת הרבה במרחבים של התפתחות אישית: "ציפיות יש רק בכריות."  המשפט הזה הוא סוג של קלישאה

לקראת תשעה באב, מדברים המון על "אהבת חינם". אבל לפעמים, עבור מי שמתמודד עם חרדה חברתית, המושג הזה מרגיש טעון

אחד הדברים שהכי עניינו אותי בלימודי התואר שלי לספרות, היה המושג "המחבר המובלע" למי שלא בילה שעות בניתוח טקסטים באקדמיה,

אל "ארבע העונות" הגעתי רק בגלל סטיב קארל, אחד השחקנים האהובים עליי (אם כי נראה שהוא תמיד משחק בדיוק את

אז אחרי שהיללתי ושיבחתי שני קומיקאים גברים, אני שמחה להעלות לבמה (המטאפורית) את עדי חבשוש מהסדרה "בקרוב אצלי". מעבר לזה

"אני צריכה שתהיי איתי בהסברים," אמרה לי המאמנת אתמול בסטודיו. זה היה אימון תחנות כזה, שבו בכל כמה דקות עוברים

אם אני חוזרת אחורה, ההיכרות הראשונה שלי עם ה-NLP הייתה כבר לפני שמונה שנים. הסתובבתי בחנות ספרים (כי איפה עוד

אם בגאונים קומיים כדוגמת ג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג' קוסטנזה) עסקינן ('כשחרדה חברתית פגשה את סיינפלד') אני חייבת להוסיף לרשימה גם את