יש את האמרה הזאת "אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים", ובעיניי זה נכון מאוד. יש רגע ב'חברים' שבו רוס נשאל במעין השתוממות מתונה: "אני חייב לשאול, שקלת ללכת לטיפול?' – והשורה הזאת, שנאמרת בפנים חתומות של עורך הדין שמנסה לא לחרוג מתחומו אבל פשוט לא מצליח להתאפק, היא פשוט פרייסלס.
ואגב, התשובה היא כן. רוס חייב ללכת לטיפול.
אל תטעו, רוס הוא בטופ-טן של הדמויות האהובות עליי ב"חברים". בין השאר מפני שהוא פשוט חבר טוב, כזה שמנסה לפייס חברה נעלבת גם אם מה שעשה לה היה רק בחלום (ועוד חלום שהיא לא זוכרת!).
רוס הוא בחור טוב, עם כוונות טובות – אבל אתם יודעים מה אומרים על כוונות טובות. מתוך הסבך הפנימי שלו – שלא בטוח שאפשר להגדיר כ"חרדה חברתית" קלאסית (אם כי יש לו בהחלט רגעים שמזכירים את זה) – הוא מצליח לא פעם להפוך את החיים של הסביבה שלו לסוג של גיהנום קטן.
קודם כל, רייצ'ל. מותר לי להגיד שאני לא אוהבת את השידוך ביניהם? זה חיבור אומלל בין אובססיה בת חמש-עשרה שנה למקובלת של השכבה (רוס) ואהבה עצמית המונעת מאגו נפוח, שנובע מחוסר ביטחון (רייצ'ל). אבל עם כל הכבוד לרייצ'ל ש"נזכרת" להידלק על רוס רק כשהיא שומעת מצ'נדלר שהוא אוהב אותה, אנחנו פה כדי להתמקד בדמותו של רוס, שהאלמנטים בהתנהלותו ואישיותו מאוד מזכירים חרדה חברתית. אז בואו נצלול פנימה.
רוס הוא בן בכור להורים שניסו להביא ילדים הרבה זמן וכמעט התייאשו. ואז, בום! הגיע רוס – הנס הרפואי. בבית הוא גדל כילד פלא, מופלה לטובה על פני אחותו הקטנה והלא מוצלחת. אבל אז הוא מגיע לבית הספר, ומתחיל הדיסוננס הגדול.
הוא לא פופולרי. הוא אומנם מוצא לעצמו חברה של ילדים לא-פופולריים באותה מידה, אבל בואו. זאת עדיין מכה לא קטנה אחרי שהיית הנסיך של הבית. ואז הוא מכיר את המקובלת של התיכון, שבדרך פלא מתחברת דווקא עם אחותו הלא-יוצלחית, ולא שמה עליו. רוס מאמין עמוק בפנים שאם יהיה לו קשר רומנטי עם המקובלת של השכבה, גם הוא יהיה אוטומטית מקובל ואהוב. זאת לא מחשבה מודעת, כי רוס הוא לא נצלן. אבל זה נמצא שם בפנים.
משם ועד הרגע שבו רייצ'ל מתפרצת לבית הקפה בשמלת הכלה, רוס כבר מספיק להצטלק בפעם השנייה. אשתו עוזבת אותו בשביל אישה! זו מכה כפולה: הוא גם נבגד על ידי האישה שאהב, וגם לא השכיל להבין את נטיותיה המיניות. אז כשרייצ'ל נכנסת רוס הרומנטיקן שלנו רואה בזה סימן ("ואני רק רוצה מיליון דולר!" נכון, זה לא משפט של רוס, אבל בעיניי זה מאוד מחזק את האשלייה הרומנטית שלו שהקשר הזה הוא מנט-טו-בי.)
אבל אז, כשהוא מנסה להתחיל איתה בגמלוניות, שיכולה בהחלט להתאים לאנשים עם חרדה חברתית (ובהחלט מגיע לו שאפו על הניסיון הזה, מגושם ככל שיהיה), הוא נדחה. "חשבתי שבשבילך הייתי רק האח הגדול והחנון של מוניקה," הוא אומר בביישנות, ורייצ'ל, הטמבלית הזאת, עונה לו: "נכון." וזה, לדעתי, מה שגורם לו לסגת ולהגיד:" טוב, אז אולי יום אחד (אזמין אותך לצאת)", אחרי שכבר התחיל לאזור את האומץ.
הכחשה והצורך הנואש לשלוט (כדי לא לאבד)
מכאן, החיים הופכים להיות סדרה של החלטות שמוכיחות עד כמה רוס מונע מתוך פחד:
קודם כל, לאורך הסדרה, רוס מתקשה להחזיק במערכות יחסים יציבות עם בנות הזוג שלו — בכל פעם שרייצ'ל מאותת שיש לו סיכוי איתה, הוא עוזב את בנות הזוג האחרות או מתנהג איתן בצורה מבלבלת ולא סגורה על עצמה. הדוגמה הבולטת ביותר היא ג'ולי: הקשר איתה היה אולי הבריא והיציב ביותר שהיה לו, והיא אפילו השתלבה די בקלות במעגל החברים הסגור של השישייה. אבל ברגע שרייצ'ל מביעה רגשות, רוס עוזב את ג'ולי מיד — לא (רק) מתוך תשוקה רומנטית, אלא מתוך רצון לסגור חשבון ישן מהתיכון ולרדוף אחרי האישור החברתי של "המקובלת". התנהגות זו חוזרת על עצמה כמעט עם כל בת זוג משמעותית של רוס, ולא פעם פוגעת בקשרים שיכלו להיות טובים עבורו.
הבגידה המפורסמת (עונה 3): לא שאני מצדיקה את הבגידה, אבל רייצ'ל יכלה להיות פה יותר מבינה וחומלת. רוס, שאיבד את האמון בנשים מאז בגידת אשתו, נכנס לחרדה. במקום לדבר איתו, רייצ'ל מתגרה בו ברוע לב ("אני מניחה שהוא יבקש ממני להתקלח איתו, אבל זה חלק מכל תפקיד סטנדרטי"). כתוצאה, רוס הפגוע מפעיל מנגנון הגנה קלאסי של חרדה: "אפגע בעצמי לפני שהיא תפגע בי", ורץ לזרועותיה של מישהי אחרת.
אבל זה לא התחיל בבגידה עצמה. הקריסה התחילה הרבה קודם, כשרייצ'ל מתקבלת סוף-סוף לעבודה שהיא אוהבת. במקום לפרגן- רוס נבהל, ובצדק. הרבה פעמים כשבן או בת הזוג עוברים שינוי משמעותי בחייהם, מאזן הכוחות הזוגי מתחיל להשתנות, ורוס מרגיש את זה. הוא מגיע למשרד של רייצ'ל, מתפרץ על מארק, מזמין אליה להקת א-קאפלה כדי "לשמח" אותה, ובא עם פיקניק רומנטי בלי לשאול – ממש סוגר עליה. רייצ'ל -דמות שאני פחות אוהבת- אומרת לו בצדק: "יכולת באותה מידה להשתין סביב השולחן שלי!" זה סימון הטריטוריה הגמלוני והחרדתי של רוס, שמפחד כל כך מנטישה עד שהוא מנסה לכלוא את רייצ'ל בתוך הקשר.
פחד משיפוט והתמכרות ל"כשלון הרומנטי" (עונות 4–6)
רוס ממשיך להתנהל מתוך ההיסטוריה הפנימית שלו, כשהוא מונע מצורך נואש בקיבוע. עבור רוס, יציבות אינה מותרות, היא מנגנון הישרדות מול עולם חברתי כאוטי ומאיים. הוא חייב מבנה קשיח (נישואים, מחויבות) כדי להרגיש בטוח מול הפחד משיפוט ונטישה. אמילי כנראה באמת מוצאת חן בעיניו, אבל אני אישית חושבת שהמניע העיקרי להצעת הנישואים שלו הוא הבהלה שהוא חש כשאמילי מתכוונת לחזור ללונדון. רוס מרגיש צורך לכבול אותה אליו במהירות, כפי שניסה לעשות עם רייצ'ל בעבודה. זהו ניסיון כפייתי לקבע את היציבות ולהילחם בחרדת הנטישה שלו באמצעות חוזה משפטי.
ואז, הגיעו רגעי החתונה שהוכיחו את הבלבול הפנימי שלו: הוא עומד להתחתן עם אמילי, אבל בגלל שרייצ'ל מגיעה בריצה לחופה שלו כדי להפריד ביניהם (לא שהוא יודע את זה), רוס נלחץ ומתבלבל ואומר "רייצ'ל". הרגע הזה הוא קריסה פומבית שנובעת מזה שהפנטזיה (רייצ'ל) פשוט משתלטת על המציאות (אמילי).
והשיא? המניפולציות שהוא עושה בעבודה של רייצ'ל…
כשרייצ'ל מקבלת את ההצעה לעבוד בלואי ויטון בפריז – תפקיד של פעם בחיים, שמסמל את כל המסע העצמאי שהיא עברה מהעונה הראשונה – רוס לא מצליח לפרגן לה באמת. במקום לשחרר, לעודד ולתמוך בצמיחה האישית שלה, הוא פועל מאחורי הקלעים כדי למנוע ממנה את האפשרות הזו. הוא עושה זאת לא מתוך רוע לב, אלא מתוך חרדת נטישה עמוקה שמפעילה אצלו את כל מנגנוני הלחץ והפחד מלהישאר לבד. המעשה הזה הוא דוגמה קלאסית לאדם שמתקשה להתמודד עם חוויית דחייה או עזיבה. במקום לבטא את הרגשות שלו, רוס בוחר במניפולציה – להתערב בקריירה של רייצ'ל מאחורי גבה.
רוס זקוק לאישור ולהרגשה שהוא שייך ורצוי, והפחד לאבד את רייצ'ל (שדרכה הוא מקבל את האישור הזה) גורם לו לפעול בצורה לא רציונלית ולא מוסרית. הוא לא מצליח להאמין שמישהו יבחר להישאר איתו מרצון, ולכן הוא מנסה "לסדר את המציאות" שתתאים לו, גם במחיר של פגיעה קשה באדם שהוא אמור לאהוב.
בסופו של דבר, המסע של רוס הוא שיעור לכולנו – על הקושי להשתחרר מפחדים, על כמה קל ליפול לדפוסים ישנים, ועל איך אפשר לבחור אחרת. לפעמים, הדרך לצאת מהלופ הזה עוברת דרך עזרה מקצועית, ואין במה להתבייש בזה. אני בעצמי פונה לטיפול כבר שנים וזה רק מעשיר אותי ומאפשר לי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי – עבורי וגם עבור הסביבה שלי.
אז אם משהו מרגיש לכם תקוע, קשה או לא מסתדר – תנו לעצמכם מתנה. טיפול זה לא חולשה, אלא בחירה אמיצה ואכפתית כלפי עצמכם.
תגובה אחת
וואו אני אוהב מאוד את הסדרה ובפירוט את רוס אבל אף פעם לא קראתי כזה ניתוח מעמיק על הדמות שלו (בעברית כל כך רהוטה גם)
התחברתי מאוד לכל מה שכתבת.. עשית לי חשק גם לפתוח בלוג(: