מכירים את זה שאתם תמיד אומרים "כן" לאחרים, גם כשאתם לא באמת רוצים? שאתם מוותרים על מה שאתם רוצים, רק כדי שאחרים יהיו מרוצים?
הרבה שנים הייתי כזאת, ורק לאחרונה חשבתי שייתכן שזה קשור לחרדה חברתית.
מה זה בעצם ריצוי?
ריצוי הוא מצב שבו בן אדם שם את הצרכים והרצונות של אחרים לפניו, הרבה פעמים על חשבונו, כדי להימנע מקונפליקטים, ביקורת או דחייה. זו הימנעות מלומר "לא", הסכמה לדברים שאתה לא באמת רוצה, או רצון מאוד גדול להיות מקובל ורצוי בעיני כולם- אחד מהחבר'ה. אחד שמשתלב, שזורם עם כולם, ולא עושה בעיות.
איך זה קשור לחרדה חברתית?
אנשים עם חרדה חברתית חוששים לרוב ממה שאחרים יחשבו עליהם: "מה יגידו אם אסרב?", "האם יכעסו עליי?", "אולי אאכזב מישהו?". הפחד מדחייה או שיפוטיות גורם לכך שננסה לרצות את כולם, בתקווה להימנע מתחושות לא נעימות.
למה זה בעייתי?
הריצוי אולי נותן הקלה זמנית, אבל בטווח הארוך הוא מחזק את החרדה. במודל הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) של חרדה חברתית, שפותח על ידי חוקרים מובילים כמו ד"ר דיוויד קלארק, הריצוי מוגדר כ"התנהגות ביטחון" (Safety Behavior). דפוס זה מונע מאיתנו ללמוד שהפחד אינו מציאותי ושאנחנו יכולים לשרוד ביקורת. אדם שמרצה כל הזמן לא מתאמן בלהציב גבולות או לבטא את עצמו, וכך נוצר מעגל של חוסר ביטחון עצמי והחמרה של החרדה החברתית.
אז מה עושים?
- מודעות: נסו לשים לב מתי אתם פועלים מתוך ריצוי, ומה מפעיל אתכם.
- תרגול אמירת "לא": להתחיל בדברים קטנים, בסביבה בטוחה.
- שיחה עצמית חיובית: להזכיר לעצמכם שמגיע לכם להביע דעה ולהציב גבולות. אתם ראויים.
- פנייה לעזרה מקצועית: כמו שאני אומרת תמיד- טיפול זה החיים. אין בן אדם אחד שטיפול לא יכול לתרום לו איכשהו, ובוודאי לא לנו, אנשים עם חרדה חברתית.
לסיכום:
הריצוי הוא לא "אופי חלש" או בעיה בלי פתרון – זה דפוס שאפשר (וצריך! תנו לעצמכם את המתנה הזאת!) לזהות ולשנות. קחו רגע לחשוב: איפה בחיים שלך אתם מרצים? ומה הייתם רוצים שיהיה אחרת? שינוי קטן, צעד אחרי צעד, יכול להוביל לחיים חופשיים יותר מחרדה חברתית – ויותר נאמנות לעצמך.