חרדה חברתית היא לא ביישנות. הבנתי את זה כשניסיתי בעבר להתחבר לכמה נשים שהכרתי מהשכונה. הרגשתי איתן בנוח כיטהן היו ביישנות, אבל בעוד הן הצליחו ליצור קשרים חברתיים בקלות יחסית, אני הרגשתי זרה בכל מפגש. הן נפגשו עם נשים אחרות, התארחו בבתים שלהן בשבתות, ואני לא. וכמו שאמר אסי כהן, פה חשדתי.
אז מה בין חרדה חברתית לביישנות? בואו נדבר על זה.
ביישנות מתבטאת בחוסר נוחות במצבים חברתיים, במיוחד עם אנשים חדשים. אנשים ביישנים בדרך כלל יעדיפו קבוצות קטנות, אך הם מסוגלים לתפקד בסיטואציות חברתיות בצורה סבירה. בניגוד לחרדה חברתית, ביישנות לא מפריעה משמעותית לתפקוד היומיומי בחיים.
אבל אצלנו – אנשים עם חרדה חברתית- זה לא חוסר נוחות קל. זה מתח אינטנסיבי ובלתי נשלט ממצבים חברתיים, גם עם אנשים מוכרים. מחקרים מצביעים על כך שאצל אנשים הסובלים מחרדה חברתית, מערכת העצבים המרכזית מגיבה באופן שונה למצבים חברתיים. יש פעילות מוגברת של מערכת העצבים, באזורים במוח הקשורים לחרדה. התוצאה? שחרור מוגבר של חומרים כימיים כמו נוראפינפרין, קורטיזול, ועוד כל מיני דברים נחמדים התורמים לתחושות הפחד והחרדה (כיף, לא??). בקיצור, כל הבלגן הזה גורם לכך שאנשים עם חרדה חברתית יימנעו ככל הנראה מאירועים חברתיים, ירגישו במהלכם מבוכה קיצונית (אני. כל שני וחמישי בערך), ויתמקדו במחשבות שליליות על עצמם ועל איך אחרים תופסים אותם (עוד מישהו?).
בעוד אנשים ביישנים חוששים לקבל ביקורת במצבים ספציפיים, אין להם את הלופ האינסופי הזה של: "שיט. מה אמרתי עכשיו? מה עשיתי עכשיו? זה היה מתאים עכשיו? איזה מטומטם אני!" וכל התענוג שמתלווה אליו. כשאנחנו נפגשים עם אנשים, היכולות שלנו לדבר בצורה ברורה ורגועה מתבלבלות ומתגמגמות. קשה לנו להתרכז ולחשוב בצלילות. אנחנו לא אנטיפתיים ולא סנובים, כפי שאולי נראה מהיכרות שטחית- יש לנו רצון עמוק לחברה, אך הפחד מהדחייה משתק אותנו ומקשה עלינו ליצור קשרים משמעותיים. כל זה חוץ מהימנעות מאכילה במקומות ציבוריים, או משימוש בשירותים ציבוריים, או משיחות טלפון (בעיקר ליד אנשים). אבל חכו, זה לא הכל: יש גם את התגובות גופניות במצבים חברתיים, כמו הזעה מוגברת, קצב לב מהיר, כאבי בטן ורעד בקול או בגוף. תופעות כאלה מופיעות אצל אנשים עם חרדה חברתית, מי יותר ומי פחות, ובדרך כלל לא מאפיינות אנשים ביישנים- לפחות לא באותה עוצמה.
אם הגעתם עד כאן ולא התייאשתם, הנה הצד החיובי: לאנשים עם חרדה חברתית לרוב תהיה אמפתיה והבנה הרבה יותר מאנשים אחרים. בגלל (או בזכות) המאבק היומיומי עם הקושי הזה, פיתחנו רגישות עמוקה לצרכים של אחרים. כל הכבוד לנו! 😉
לסיכום, חרדה חברתית היא לא ביישנות מוגברת. זה אתגר אמיתי שדורש התייחסות מקצועית. טיפול טוב יכול לספק כלים להתמודדות עם החרדה ולשיפור איכות החיים, והכרה היא כבר חלק מהריפוי. ככל שנבין יותר טוב את עצמנו, כך נוכל למצוא פתרונות 🙂
