בפוסט הזה אנחנו נדון בזוגיות שצומחת מכל המניעים הלא נכונים- ספוילר, הם לא כוללים ביטחון עצמי וסביבה תומכת- ונעשה את זה דרך הסרט "לשבור את הקרח".
עלילת הסרט עוקבת אחר שתי אחיות נסיכות: אלזה, האחות הבכורה, נולדה עם כוחות קסם, אך לא לגמרי שולטת בכוחותיה, ויום אחד היא פוגעת בטעות באחותה אנה וגורמת לה לאבד הכרה. כדי להגן על אנה מפני פגיעה נוספת, ההורים החליטו לבודד את אלזה בחדרה, וניתקו את הקשר בין האחיות.
במאמר מוסגר, אני חייבת לציין שאני אוהבת את שתי הדמויות הללו. אלזה היא אישה חזקה מאוד שמתמודדת לבד עם הרבה אתגרים ואחריות, בעוד אנה היא ההפך הגמור – חולמנית, רומנטית, תמימה, מצחיקה ואופטימית. אבל בפוסט זה נתמקד באנה במיוחד, ונבחן כיצד הבידוד והבדידות שנגרמו לה בעקבות החלטת ההורים השפיעו על מעשיה בהמשך.
אחרי שנים שאנה המשועממת והצמאה לאהבה מידפקת על דלת חדרה של אלזה פעם אחר פעם ונענית בסירוב (שוב- בגזירת הוריהן), מגיע יום ההכתרה של אלזה, המשרתים פותחים את הארמון, ואנה נפעמת – הדלתות פתוחות! החלונות פתוחים! (כן כן רבותיי, אפילו החלונות היו סגורים. המועצה לשלום הילד, מישהו?) התגובה הנלהבת שלה מעידה על הבידוד שחוותה כל השנים בתוך הארמון הסגור. למעשה, ככל שמתקדם שיר ההלל שלה, אנחנו מגלים שאנה תולה בנשף הזה את כל תקוותיה לפגוש בנשף ההכתרה את האחד והיחיד, נסיך החלומות שלה. היא תמימה מכדי להבין את זה, אבל מה שהיא מבקשת זה בעצם דבר אחד: להימלט מהחיים כפי שהכירה אותם עד כה.
"אני יודעת שזה לגמרי מטורף לחלום שיהיה לי סיפור אהבה," היא מכריזה, " אבל בפעם הראשונה אי פעם לפחות יש לי סיכוי". היא מנסה להיות ריאליסטית, מספרת לעצמה שהיא לא בהכרח מצפה למצוא את אהבת חייה בליל ההכתרה. אבל בתוך תוכה היא יודעת שזו התקווה היחידה. אחרי הלילה הזה הארמון עתיד להיסגר שוב, ואין לדעת מתי ייפתח שנית – אם בכלל. היא נחושה לנצל את ההזדמנות היחידה הזאת ואומרת: "דבר לא יעמוד בדרכי!"
תוך כדי שהיא יוצאת בדילוגי שמחה על הנשף הקרב, אנה נתקלת (תרתי משמע) בלא אחר מהנסיך הנס. הנסיך מתנצל כמו ג'נטלמן מושלם והיא אומרת לו: "אילו פגעת באחותי אלזה… יש לך מזל. זאת רק אני." והוא מיד קולט את המצב:" 'רק' את?" ומזהה את רגשי הנחיתות של אותה ילדה דחויה מאז.
הבידוד שחוותה אנה בילדותה, כתוצאה מהחלטת הוריה להפריד בינה לבין אלזה, עיצב את אישיותה בצורה משמעותית. הצורך הנואש בחיבור ובאהבה הפך אותה לפגיעה להשפעה של אחרים.
הם משוחחים כל הלילה ומספרים על עצמם אחד לשני, ואנה הפגועה פורקת את ליבה בפניו:" אלזה ואני היינו פעם קרובות מאוד, אבל יום אחד היא פשוט התנתקה ממני… אף פעם לא הבנתי למה."
כמו אנה, גם אנשים עם חרדה חברתית חווים לעיתים קרובות בדידות ובידוד חברתי, ולכן יותר מועדים ליפול למערכות יחסים רעילות. הרצון העז לחיבור עלול לגרום לנו להעלים עין מפני סימני אזהרה, ולהתפשר על פחות ממה שמגיע לנו.
אז מה עושים?
- בואו נתחיל מהבסיס – אנחנו. לפני שנחפש מישהו אחר, עלינו ללמוד לאהוב את עצמנו. זה כולל פיתוח תחביבים, טיפוח תחומי עניין, והקניית ביטחון עצמי. אנחנו מספיק מעניינים בפני עצמנו, ולא זקוקים לאף אחד שימלא את החלל. אז תשננו את זה, ותתחילו לדאוג לעצמכם. לא סתם נאמר במשנה: "צריך כל אדם לומר – בשבילי נברא העולם".
- הגדירו מה אתם מחפשים: אל תתפשרו על פחות ממה שמגיע לכם. חזרו על זה שוב: אתם מספיק טובים בפני עצמכם.
- היו סבלניים: מציאת האדם הנכון לוקחת זמן. תנו לקשר להתפתח בקצב שלו.
- בנו רשת חברתית מגוונת: הקיפו את עצמכם באנשים חיוביים ותומכים. חברים ומשפחה יכולים לספק תמיכה רגשית ולהציג אתכם לאנשים חדשים. ותעריכו את האנשים שנמצאים בחיים שלכם כבר עכשיו.
- וכמובן, ההמלצה הקבועה שלי – לכו לטיפול! אני יודעת, יש כאלה שרואים בזה משהו מבייש, סימן לחולשה. אבל זה בדיוק להיפך. זה ההוכחה שאתם לוקחים אחריות על החיים שלכם ורוצים לשפר אותם. טיפול עוזר לנו להבין את עצמנו טוב יותר, להתמודד עם קשיים, ולבנות מערכות יחסים בריאות יותר. אז קדימה, תנו את המתנה הזאת לעצמכם. אתם לגמרי שווים את זה 🙂
