אז אחרי שהיללתי ושיבחתי שני קומיקאים גברים, אני שמחה להעלות לבמה (המטאפורית) את עדי חבשוש מהסדרה "בקרוב אצלי". מעבר לזה שהיא הורסת מצחוק, היא שחקנית כל כך אותנטית ומרעננת, שלא משנה מה התפקיד שהיא מגלמת – אני תמיד מאמינה לה. עוד מימי "צומת מילר" היה ברור שהיא חייבת סדרה משלה, ומזל שהיו יוצרים שפקחו את העיניים ונתנו לה את מרכז הבמה.
בסדרה היא מגלמת את דסי טולדנו – מפיקת חתונות שטרם מצאה את אהבתה. ככל שהזמן מתקדם היא מתחילה להתייאש ולוותר על החלום, אך בעקבות כישוף שרקחה סבתהּ, היא מתחילה להיות מחוזרת על ידי ארבעה גברים: חברה הטוב מהתיכון (אסי) שעתיד להתחתן עם האויבת של דסי מהתיכון (מאיה), אהבת נעוריה מהתיכון (חן), האקס (יוראי) ונסיך יהודי מליכטנשטיין (אלכס).
אבל בפוסט הזה אני לא רוצה לדבר על דסי, אלא דווקא על דמות שולית יותר שתפסה את תשומת ליבי – מאיה, הארוסה של אסי ומלכת הכיתה לשעבר, שמשוחקת על ידי שירה נאור.
אנחנו מתוודעים למאיה לראשונה מתוך זיכרון כאוב שדסי מציפה בטיפול: נערה דורסנית שהובילה נגדה חרם בנשף הסיום בתיכון. כעבור שנים, מאיה חוזרת לחייה ככלה שמבקשת מדסי, כיום מפיקת חתונות, להפיק לה אירוע מהיום למחר: "מה שאת רוצה, ותכפילי במה שאת רוצה." והטוויסט? החתן הוא אסי, החבר הכי טוב של דסי מהתיכון.
מכאן, העסק מסתבך במהירות: במהלך מדידות החליפות, אסי מנסה לעודד את דסי השבורה אחרי שנפרדה מהחבר שלה. הוא משכנע אותה שהיא עוד תהיה כלה מדהימה, מעודד אותה ללכת ליוראי ולהגיד לו בדיוק מה היא חושבת עליו, ואפילו ממריץ אותה למדוד שמלת כלה ממש שם בחנות. השניים נסחפים לריקוד בזמן שאסי בכלל אמור להיות בארוחת ערב חגיגית עם ההורים. כשמאיה נכנסת ותופסת אותם על חם, ההבעה של שירה נאור (בתפקיד מאיה) – אפרופו שחקנית אותנטית- מעבירה עלבון כל כך עמוק, שסודקים ברגע אחד את כל הביטחון שלה.
מאיה נשארת לבדה לחלוטין בתוך הסיטואציה. למרות שהיא מוקפת בהורים שלה ושלו, וכולם ראו בדיוק את אותו הדבר, נראה שאיש לא מבין את גודל האירוע. במקום להזדעזע, הם עסוקים בלברר מתי כבר מגיעה המונית. מאיה, בניסיון נואש להחזיר אותם למציאות, פונה לאמא שלו: " אולי תגידי שנייה שלום לבן שלך?", אבל כולם מסביב אדישים לחלוטין: "מאיה, היה נפלא, תגידי לאסי שהחליפה שלו (שאיתה הוא הרגע רקד עם דסי, כן?) נהדרת!"
מיד כשהם נפרדים מדסי ויוצאים מהחנות, העימות עובר לאוטו. דסי, ייאמר לזכותה, עוד הספיקה להעמיד אותו במקומו: "אתה הברזת לה כדי לצעוק על יוראי?! דפקט!", אבל באוטו אסי כבר לגמרי שקוע בתחושת קורבנות ומתרעם על משפחתו: "אני בשוק שהם לא חיכו. הבן שלכם מתחתן! איזה הורים עושים דבר כזה?" מאיה משיבה: "אולי הורים שהבן שלהם הבריז מדינר איתם ועם ההורים של הארוסה שלו?", אך אסי מתנער מאחריות ומפטיר: "כולה עזרתי לידידה טובה. אפשר לחשוב!"
התגובה של אסי באוטו היא דוגמה קלאסית לגזלייטינג. במקום לקחת אחריות על הטעות שלו ולראות את הכאב של מאיה, הוא בוחר לסובב את המציאות. הוא הופך את עצמו לקורבן של הורים "לא מתחשבים", ומקטין את תחושת הפגיעה של ארוסתו לדרגת קטנוניות ("כולה עזרתי לידידה"). הטקטיקה הזו – שגורמת לצד השני לפקפק ברציונליות של הרגשות שלו עצמו – היא בדיוק מה שמותיר את מאיה חסרת אונים מול קיר אטום.
ושלא תטעו, זה לא שמאיה היא טלית שכולה תכלת. גם היא יודעת להפעיל עליו גזלייטינג כשנוח לה. זה קורה אחרי שאסי נפגש עם אבא שלה לגבי העסק המשותף שלהם, ומגלה שהאבא דחה את קבלת התשלום בחוזה למועד שלאחר החתונה. כשאסי הפגוע מתעמת עם מאיה, היא מבטלת את זה כלאחר יד ועונה לו: "זה עניין טכני ומאוד שולי".
שניהם יודעים היטב שזה לא עניין טכני, אלא הבעת אי-אמון מוחלטת מצד המשפחה שלה. אבל כאן מגיע המלכוד: חוסר האמון הזה לא נולד בוואקום, הוא הגיע בעקבות סיטואציה שבאמת הצדיקה אותו – הריקוד הצמוד שלו עם דסי. במקום להודות שהיא והמשפחה שלה בוחנים אותו עכשיו בשבע עיניים בגלל הפגיעה שלה, מאיה בוחרת לסובב את המציאות ולהציג אותו כמי שסתם עושה עניין מכלום.
כאן נכנס לתמונה עוד גורם במשוואה: חן פיטוסי, האקס של מאיה מהתיכון (שהוא גם, לגמרי במקרה, הדייט של דסי לנשף הסיום מאותם ימים). בנקודה הזו אני חייבת לעצור שנייה את הניתוח ולהצהיר: דסי ומאיה – שתיהן מטומטמות. אני, במקומן, הייתי בוחרת בחן בלי לחשוב פעמיים ; חקלאי יציב, שמגדל את הבת שלו באהבה גדולה, ובעיקר מחזיק במודעות עצמית נדירה ומעיד על עצמו בכנות: "הייתי אפס שבוגד באשתו". הגבר הזה אולי עשה טעויות, אבל הוא לפחות לא מנסה לסובב את המציאות.
משם העלילה מקבלת תפנית מהירה: חן נתקל מחדש בדסי במהלך עבודתו, כשהוא קולט אותה במקרה רוקדת להנאתה בדירתה. המפגש המקרי הזה מוביל לכך שהוא מזמין אותה לדייט, ושם מחכה לו הפתעה – דסי מספרת לו שהיא לא אחרת מאשר מפיקת החתונה של החברים שלהם מהתיכון, אסי ומאיה.
כך יוצא שכשמאיה המעורערת מגיעה ל"ביקור תמים" אצל חן – בלי לדעת דבר על הדייט שלו – הוא כבר מעודכן. ברגעים הראשונים היא עוד מנסה לעטות על עצמה את המסיכה המוכרת, וללהג ביהירות האופיינית למלכת הכיתה של פעם: "פעם שעברה גרת בדופלקס עולב הזה בהוד השרון, לא? יש סגנון כזה שקוראים לו 'שאבי-שיק', שזה כאילו שיק אבל מרופט". אבל מדובר רק במנגנון הגנה שקורס ברגע. כשהיא מגלה שחן כבר יודע הכל ומבינה שהוא יוצא עכשיו עם דסי – המסיכה נסדקת סופית: "די, מה אתם רוצים אותה כל כך כולכם?!"
בנקודה הזו, חן מתגלה כחבר אמת. הוא מוזג שתי כוסות יין ואומר לה: "אוקיי, עכשיו להסביר, קדימה". בניגוד לאסי, שמפזר הבטחות ריקות ואומר לדסי "אני פה" כהפגנת תמיכה תיאורטית, חן פשוט מתנהג את ה"אני פה" הזה במציאות.
אבל (וכאן מגיע אבל גדול) – גם הוא נכשל בגזלייטינג. שמעתי פעם באיזה פודקאסט שרוב האנשים עושים גזלייטינג בלי כוונה, וזה בדיוק מה שקורה כאן. כשמאיה משפריצה את חוסר הביטחון שלה לכל עבר ואומרת: "ברור שגם הוא [אסי] כמוך נהנה לבלות איתה [דסי]", חן מבטל את הרגשות שלה ומנסה לסובב את המציאות: "די, מאיה, אז אסי כתב לה מכתבים לפני חמשת אלפים שנה, אז מה? את סתם לוקחת מלא דברים לא קשורים וקושרת אותם כמו שרוכים בנעליים, ואז כשאת באה לעשות צעד את מתפלאת שאת נופלת על הפרצוף היפה שלך".
ושלא תבינו לא נכון – לזמן מה הטקטיקה הזאת עובדת לו. מאיה מיד מתרככת ועונה: "לדבר תמיד ידעת. בסדר, אולי אתה צודק".
אבל אז חן מדליק את הטלוויזיה ונופל היישר אל מה שבעיניי הוא הוספת נדבך לא קשור לעלילה של הסדרה הזאת: נסיך אירופי שמציע לדסי- שאותה הוא לא מכיר- נישואין, מפני ש(לא) קנתה את תרומת הזרע שלו.
מאיה ישר נכנסת לטרללת: "מה? יש עכשיו נסיך שרוצה אותה?". והטירוף רק מתגבר כשהיא מגלה שמי שעולה לשידור לתת תגובה מטעם דסי הוא לא אחר מאשר אסי, ושבזמן שהוא מסנן אותה – הוא למעשה נמצא פיזית בדירה של דסי באחת עשרה בלילה.
אפילו מול הסיטואציה ההזויה הזו, חן לא מבין את חומרת המצב וזורק משפט נוסטלגי מנותק: "ערב טוב, אסי בן טובים! איזה מהפך (אחרי שבתיכון הוא היה חנון ממושקף)!"
מאיה, כבר בשיא החרדה, מטיחה בו: "אתה מבין שהוא היה אצלה כל הזמן הזה? הוא לא עונה לי כבר ארבע שעות, חן!" וחן עונה לה את משפט המחץ: "מאיה, את לא מרכז העולם".
וזה אולי ניסיון נחמד מצידו להרגיע אותה, אבל בואו – זה עדיין גזלייטינג. כי אולי מאיה היא לא מרכז היקום, אבל היא כן הכלה המיועדת של אסי, והיא לגמרי אמורה להיות מרכז העולם בשבילו. בתקופה כזאת, רגע לפני חתונה, כשהכל גם ככה מתוח ומערער עבור רוב הזוגות, הוא אמור להיות שם קודם כל בשבילה – ולא להתנחל בדירה של החברה הכי טובה מהתיכון.
מאיה מתחילה להלקות את עצמה: "יואו, איזו סתומה אני", וחן מיד מרגיע אותה: "את לא סתומה". אבל הוא גם מוסיף את מה שמבחינתי הוא משפט המחץ של הסדרה כולה: "זה בדיוק כמו בתיכון, שכולם מסביב חשבו שאת מלכה, אבל את בפנים – סערות ופחדים וחוסר ביטחון".
חן הוא היחיד שקולט את מאיה באמת, כמו שהיא, וככה הוא רוצה אותה – פגומה, מגעילה לפעמים (עם פנינים כמו "אתם המזרחים, מה השארתם לנו? שואה וגפילטע?"), ובעיקר חסרת ביטחון ומלאת סערות. זה לגמרי לא מקרה ש(אזהרת ספוילר!) היא מוצאת את עצמה איתו בסוף.
אבל זה בדיוק העניין: היא "מוצאת את עצמה" שם, ולא "מביאה את עצמה לשם". הדבר היחיד שהיא עושה, שהוא קצת אקטיבי ביום החתונה, זה ללכת לחצר האחורית בבית של חן – כי מסתבר שכל המעורבים בדבר חשבו שזה המקום הכי ראוי לערוך בו את החתונה, בבית של האקס שלה, ושל הבחורה שהיא שונאת- ולחכות שהוא יציל אותה מעצמה. תמיד ידעת מה להגיד, היא חושבת בזמן שהם מחליפים מילים מהשפה ולחוץ, כשבמקביל, במחשבותיהם, הם מנהלים שיחה אחרת לגמרי. בבקשה תגיד משהו. אבל אחרי שכבר ברור שהוא לא יגיד את הדבר שהיא מצפה לשמוע, היא מסתובבת והולכת לחופה.
עד הרגע האחרון מאיה ממשיכה להילחם על החתונה עם אסי, גם כשכבר לא ברור על מה בכלל המלחמה. היא הולכת עם הראש בקיר אפילו כשהיא תופסת על חם את המחשב של אסי פתוח, ובו טיוטת מייל שבה הוא מצהיר בפני דסי על אהבתו אליה, רגע לפני החתונה. אם לבן אדם אין אפילו שכל להשמיד ראיות, מה כבר נשאר להגיד?
אבל במקום לעצור, מאיה מתיישבת מול המחשב שלו, כותבת גרסה אכזרית משלה למייל, ושולחת אותה לדסי כדי להרחיק אותה מהחתן שלה. אבל איזה מן חתן? אחד שלא אוהב אותה בכלל? שמוכן להתחתן איתה ללא אהבה, ובלי לחשוב לשנייה איך המעשים שלו ישפיעו עליה?
אבל אז המגמה סוף-סוף מתהפכת. מאיה עוזבת את הכל, נכנסת אל עמדת ההפקה שמאחורי הקלעים שבה דסי יושבת, ומחליטה לגלות לה את כל האמת: "זה המכתב שהוא רצה שתקראי". באותו רגע היא גם מתוודה בפניה, בסגנון הציני והחמוד שכל כך אופייני לה: "אני מדי פעם חוטאת בכתיבה".
אבל אפילו אז, ברגע האמת, מאיה לא חסינה. כשהיא מגיעה עם דסי לחופה ואומרת לאסי: "יש כאן מישהי שרוצה להגיד לך משהו", היא סופגת ממנו עוד רגע אחרון של גזלייטינג מזוקק, בלי בכלל לשים לב. אסי מביט בה ושואל: "מי את ומה עשית למאיה שאני מכיר?"
ברמת התת-מודע, הוא עושה כאן מהלך מכוער – הוא מעביר לה את המסר שכל הבלגן הזה, שזה שהאהבה האמיתית שלו לדסי לא מומשה עד עכשיו, זו אשמתה. היא זו שהייתה ה"מכשול" בסיפור הלבבות הגדול שלהם.
אבל התשובה של מאיה היא בעיניי המשפט המכונן של הפרק, ואולי של הסדרה כולה: "הייתי בעדה, לשם שינוי".
במילים הספורות האלה, מאיה עוברת את המהפך הכי חשוב של חייה. לראשונה, היא מפרקת את המסיכות של מלכת הכיתה, את התחרותיות הכפויה ואת הצורך הנואש להילחם על גבר שלא רוצה אותה רק כדי "לנצח". בתוך הטרללת והסערה, היא מבינה שהניצחון האמיתי הוא לא לעמוד מתחת לחופה עם מישהו שמזלזל בה, אלא פשוט להיות בעד עצמה. זוהי התחלה של אהבה עצמית אמיתית – ההבנה שאת ראויה להיות מרכז העולם של מישהו, ושאם הוא לא שם בשבילך, הצעד האקטיבי והאמיץ ביותר שאת יכולה לעשות הוא פשוט לבחור בך.
המהפך של מאיה נוגע בעצב הכי חשוף של כולנו. מאחורי המסכות מסתתרת לפעמים חרדה עמוקה – הפחד שלא יאהבו אותנו כמו שאנחנו, שנשאר לבד, שאנחנו לא מספיק. וכשמנסים להשתיק את החרדה הזו, קל מאוד להתבלבל ולבחור במלחמות שלא מיטיבות איתנו.
אבל הבחירה האמיתית, זו שמרפאת, היא להיות בעדנו. להיות במודעות מלאה בכל רגע, להקשיב פנימה ולשאול: מה באמת מיטיב איתי עכשיו? איפה אני מביאה את עצמי ולא רק מוצאת את עצמי?
כי בסופו של דבר, הצעד הכי אמיץ שאנחנו יכולים לעשות בתוך הטירוף של החיים, זה פשוט להפסיק להילחם על מקומות שלא רואים אותנו בהם, ולבחור בעצמנו.
אז, מה אתם עושים ביום-יום כדי לבחור בעצמכם?