
בין בושה לצורך לבלוט: חרדה חברתית ונרקיסיזם
לפעמים אני חוששת שאני מרוכזת מדי בעצמי. בחשש התמידי מטעויות, בניתוח האינסופי של כל משפט שאמרתי, של כל מבט שקיבלתי,
כאן בקונכייה נרד יחד לעומקו של עולם החרדה החברתית, נבין אותו, ונמצא דרכים להתמודד איתו. יחד נבנה קהילה תומכת, מקום שבו נוכל לחלוק את החוויות שלנו ולמצוא ביטחון. בבלוג שלי תמצאו סיפורים אישיים, מידע מדעי, וכלים מעשיים להתמודדות עם חרדה חברתית. מלבד זאת, אסקור שיטות טיפול שונות: את חלקן עברתי בעצמי, על חלקן אני קוראת וחוקרת, ובחלקן מתעניינת ומתכוונת לחקור בעתיד. כי טיפול זה החיים! או לפחות, עוזר מאוד לשפר איכות חיים… 😉
בנוסף לכך יש גם את החנות הקטנה והאינטימית שלי, שם תוכלו למצוא שם את הספרים שכתבתי על התמודדויות אנושיות ונפשיות, על השתלבות חברתית ועל מציאת משמעות בתוך הקושי.
היי, אני מרוה. אימא של תמר, מחברת הספרים "לכתך אחריי" ו "מישהו כמוני", חובבת (שלא לומר שרופה על) ספרים, בהם רומנים רומנטיים, רומנים היסטוריים, מותחנים פסיכולוגיים ו "הארי פוטר" . אוהבת קומדיות ("חברים" לנצח!), מוזיקה (איה כורם, עלמה זוהר, שירי דיסני ואחרים) ולבשל.
אה כן, ויש לי חרדה חברתית.
כתיבה היא עבורי דרך להתמודד עם החרדה החברתית, מקום בטוח שבו אני יכולה להיות עצמי ולהביע את הרגשות שלי. אני חיה עם חרדה חברתית מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל רק לאחרונה, כשעברתי טלטלה אישית, הבנתי שאני לא רוצה להתכחש לזה יותר. אני רוצה לדבר על זה. אני רוצה לכתוב על זה. אני רוצה לחיות את זה. אני רוצה להתחבר לאנשים במצבי ולדעת מה הם מרגישים.

לפעמים אני חוששת שאני מרוכזת מדי בעצמי. בחשש התמידי מטעויות, בניתוח האינסופי של כל משפט שאמרתי, של כל מבט שקיבלתי,

אז זהו זה. הפינאלה של "הפשוטע" כבר מאחורינו, ואני אצטרך לחזור לבינג' של "חברים" במקום לחכות כל שבוע ליום שני

ראש השנה מתקרב, ויחד איתו מגיע הזמן המסורתי של חשבון נפש. תקופה שבה אנחנו מתבוננים פנימה ושואלים את עצמנו: איפה
וקבלו עדכונים על פוסטים חדשים 🙂